<h1>סמ"ג לאוין סימן רט"ו</h1>
<h2>דף כז:</h2>
שנינו שם (סנהדרין כ"ז ב') שכל הקרוב לו (באותה שעה) ונתרחק הרי זה כשר, וכן הלכה ואין הלכה כרבי יהודה שאומר שם (כ"ח ב') אפילו מתה בתו ויש לו בנים ממנה הרי חתנו (זה) קרוב לו. תניא בפרק יש נוחלין (ב"ב קכ"ח א') היה יודע לו בעדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו הרי זה פסול שכל שתחילתו או סופו בפסול פסול, לפיכך היה יודע בעדות כשהיה קטן והגדיל אין עדותו עדות (ע"פ רמב"ם עדות פי"ד הל' ב') ושנינו בפרק שני דכתובות (כ"ח א') שיש דברים מדבריהם שאדם נאמן להעיד בגודלו על מה שראה בקטנו נאמן לומר זה כתב ידו של אבי או של אחי מפני שקיום שטרות מדבריהם, זכור אני בפלונית שנשאת ונעשה לה מנהג בתולות הואיל ורוב נשים בתולות נשאות, ועד כאן היינו באין בשבת שצמצום התחום עד אלפים אמה בלבד מדבריהם (ע"פ הל' ג' שם ע"ש), אבל אם היה גוי או עבד שראה דברים אילו והעיד אחר שנתגייר ונשתחרר אינו נאמן (שם הל' ד').
גרסינן בפרק זה בורר (סנהדרין כ"ז ב') תנו רבנן לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות (דברים כ"ד ט"ז) מה תלמוד לומר אם ללמד שלא יומתו אבות בעון בנים הרי כבר נאמר איש בחטאו יומת[ו] אלא שלא יומתו אבות בעדות בנים ובנים לא יומתו בעדות אבות, אשכחן קרובי האב דפסולין לעדות קרובי האם מנלן אמר קרא אבות אבות תרי זימני אם אינו עניין לקרובי האב תניהו עניין לקרובי האם לפסול עדותם, אשכחן לחובה לזכות מנלן יומתו יומתו תרי זימני אם אינו עניין לחובה תניהו עניין לזכות, אשכחן אבות לבנים ובנים לאבות וכל שכן אבות להדדי, בנים להדדי שהם שני בשני מנלן אם כן לכתוב קרא לא יומתו אבות על בן מאי בנים דאפילו בנים להדדי, בנים לעלמא מנלן שלא יעידו אם כן לכתוב קרא בן על אבות אי נמי הם על אבות מאי ובנים דאפי' בנים לעלמא, אשכחן בדיני נפשות בדיני ממונות מנלן אמר קרא (ויקרא כ"ד כ"ב) משפט אחד יהיה לכם. ובירושלמי גרסינן (סנהדרין פ"ג ה"ט) ורב אלפס (שם דף ח' ב') הביאו מניין שלא יהיו העדים קרובים זה לזה מפני שאם הוזמו נהרגין זה בעדות זה שהרי אין נהרגין עד שיזומו שניהם, ומניין שלא יהיו העדים קרובים לדיינים מפני שלא ירצה הדיין לקבל הזמה על קרובו והוה ליה עדות שאי אתה יכול להזימה, ומניין פסול קורבא בדיינים כמו בעדים מפני שאמרה תורה הרוג על פי עדים [והרוג] (ו)על פי דיינים מה בעדים שלא יהא שם צד קורבא אף בדיינין לא יהא שם צד קורבא, והלכתא אפילו אין שם קורבא כי אם לערב פסולין דאי לית ליה בתר ערבא אזל כדאיתא בפרק קמא דמכות (ז' א') עכ"ל.
<h2>דף כח.</h2>
לפי עניין ההלכה האחין זה עם זה ראשון בראשון ובניהם זה עם זה שני בשני ובני בניהם זה עם זה שלישי בשלישי, שני בשני ואין צריך לומר שני בראשון שניהם פסולין. וגרס בפרק יש נוחלין (ב"ב קכ"ח א') שלח ליה ר' אבא לרב יוסף בר חמא הלכה שלישי בשני כשר רבא אמר אף בראשון מר בר רב אשי אכשר באבא דאבא ולית הילכתא כוותיה, משמע אבל באבא דאבא דאבא דאיתפלג דרא כשר לדברי הכל (ע"פ תד"ה לית) ושם (עמוד ב') פוסק הלכה כר' אבא. פוסק רבינו יעקב (קכ"ט א' תד"ה אי) שאין הלכה כרבא דמכשר שלישי בראשון, והא דקאמר התם הלכה דפסקינן כר' אבא לאפוקי ממאי אי לאפוקי מדרבא מוסיף הוי, כך הפירוש כיון שאינו אלא מוסיף לא היה לו לומר הילכתא כר' אבא לאפוקי מדרבא דאינו מוציא בלשון הזה מאחר שאינו אלא מוסיף אלא הוה ליה למימר לית הלכתא כרבא, וכן משמע בירושלמי (סנהדרין פ"ג ה"ו) דקאמר משה מהו באשת פנחס לעדות אמר רבי יוחנן מותר לכתחילה, מדנקט אשת פנחס מכלל דלפנחס לא יעיד דהוה ליה שלישי בראשון, ומה שאינו אומר אשה כבעלה כדאמר בפרק זה בורר (סנהדרין כ"ח ב') באשת חורגו, משום דהתם אתפלג דרא (סנהדרין כ"ח א' תד"ה רב) וכן פסק בה"ג (דף קי"ד א') דשלישי בראשון פסול מדרבנן, ונראה דהאי מדרבנן טעות סופר הוא אלא כתוב היה שם מדרב, שדורש (כ"ח א' ורש"י) מיתורא דוי"ו ובנים לרבות דור שלישי לפסול על הראשון, ובפרק יש נוחלין פוסק רבינו שמואל (קכ"ח א' ד"ה רבא) וכן רבינו משה (עדות פי"ג הל' ד') הלכה כרבא וכמתניתין דפרק זה בורר (סנהדרין כ"ז ב') דפסלה שני בשני ושני בראשון וטפי לא, ואין להקל בדבר מאחר שחולק עליהם רבינו תם והלכות גדולות ובירושלמי.
<h2>דף כח:</h2>
כדרך שמנית ראשון בראשון ושני בשני ושלישי בשלישי בזכרים כך תמנה בנקבות באחיות או באח ואחותו (ע"פ רמב"ם עדות פי"ג הל' א'), וכל אשה שאתה פסול לה כך אתה פסול לבעלה וכל בעל שאתה פסול לו כך אתה פסול לאשתו שהאשה כבעלה (לשון רמב"ם שם הל' ו') חוץ משלישי בראשון כאשר בארנו למעלה [הו' בסנהדרין כ"ח א'], ותרי בעל כאשתו לא אמרינן בקורבא שנתרחקה קצת ואפילו אם לקח זה האשה וזה לקח בת אחותה שהרי מסקינן בפרק זה בורר הלכה כר' יוסי דאמר גיסו לבדו, ובא למעט חתנו דאלו (ד)בנו ליכא למעט דהא ברייתא ר' יוסי היא דקתני בה בעל אחות אמו פסולין זה בזה, וגיסו הוא שנים הנשואים לשתי אחיות ואם כן יש ללמוד דכל שכן שנים הנשואים לבנות שתי אחיות דכשרים כך פסק רבינו יצחק (תד"ה גיסו), אבל לקח זה האשה וזה בתה וכן בעלי אחיות פסולין זה לזה, ורב אלפס (דף ז' א') כתב שלא בא גיסו לבדו למעט בנו וחתנו מאחות אשתו אלא למעט בנו וחתנו של גיסו מאשה אחרת והכי מפרש בירושלמי (פ"ג ה"ו) לגיסו אית תנא תני יש לו בנים וחתנים ואית תנא תני אין לו בנים וחתנים מאן דאמר יש לו בנים וחתנים מאחות אשתו ומאן דאמר אין לו בנים וחתנים מאשה אחרת.
כל איש שאין אתה מעיד עליו מפני שהוא בעל קרובתך הרי אתה מעיד לשאר קרוביו כגון בנו ואחיו, וכל אשה שאין אתה מעיד עליה מפני שהיא אשת קרובך הרי אתה מעיד לשאר קרוביה (רמב"ם עדות פי"ג הל' י'), א"ר חסדא אבי חתן ואבי כלה מעידין זה לזה (שם הל' י"א) רב אכשר באחי האח מן האם שיעידו זה לזה שהרי אין ביניהם קורבה כלל (ע"פ הל' י"ב שם). האיש פסול לחורגו לבדו וחורגו לו ומסקינן דאשת חורגו כחורגו, וחורגו הוא בן אשתו מאיש אחר, אבל הוא כשר לבן חורגו. ובפרק זה בורר (כ"ח א') מדקדק מתוך המשנה, אחי חמותי לא יעיד לי ובן אחי חמותי לא יעיד לי בן אחות חמותי לא יעיד לי ובן אחי חמי ובן אחות חמי לא יעידו לי. ומסקינן שאין מעיד אדם לאשתו ארוסה משום דאיקרבה דעתיה לגבה, אבל לקרוביה כשר עד שישאנה (עי' רמב"ם שם הל' י"ד וכס"מ). זה שפסלה תורה עדות קרובים גזירת המלך היא ולא מפני שהם בחזקת אוהבים זה את זה שהרי אינו מעיד לו אף לחובתו לפיכך שנינו בפרק זה בורר שהאוהב והשונא אף על פי שלא דבר עמו שלשה ימים באיבה כשירים לעדות אף על פי שהן פסולין לדין (ע"פ הל' ט"ו שם ע"ש).
